בתי חולים היום משקיעים בחדרי הלידה. מחדשים אותם כל הזמן. בשנים האחרונות נבנו אפילו מתחמים ללידות טבעיות. אלה שינויים שיש לברך עליהם.
יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את הנתונים הבאים:
בתי החולים בהם קיימים מתחמים ללידות טבעיות הם המיעוט, כך שבאופן כללי בפריסה ארצית, על כל חדר ללידה טבעית יש כ-50 חדרים ללידות קונבציונליות.
עובדה נוספת היא שהמתחמים ללידות טבעיות, רחוקים מאוד מלהיות בתפוסה מלאה, כך שניתן להגיד בודאות די מוחלטת כי הרוב המכריע של כ- 150000 לידות בשנה שיש בארץ, מתרחשות בתנאים קונבנציונלים.
חדרי הלידה מבחינת מרחב פיזי: מדובר לרוב במתחמים שהם אמנם חדשים או מחודשים, אך בעלי אווירה קרה ומנוכרת – רוויים מכשירים מצפצפים וצינורות שונים, באווירה של בית-חולים.
הצוות בחדרי הלידה:
מורכב מוותיקים ומחדשים, הן אצל המיילדות והן אצל הרופאים. חלק ניכר מאנשי הצוות היה מעדיף לעבוד במקום אחר ולא בחדר לידה. זה יותר נכון לגבי רופאים ופחות לגבי מיילדות. מיילדת בחרה לעבוד בחדר לידה, רופא לא תמיד, אולי הוא חיפש לעבוד בגינקולוגיה ולוא דווקא כרופא מיילד, אך עקב אילוצים מחלקתיים מוצא את עצמו עובד בחדר לידה.
המסגרת:
לרוב מדובר בבתי חולים אוניברסיטאים. בתי חולים אוניברסיטאים הם מוסדות בהם מתקיימות בו-זמנית שתי מטרות שונות, מאוד מוגדרות ולעתים קרובות בעלות אינטרסים מנוגדים: אחת היא מתן שרות רפואי והשניה היא לימודית (הכשרה של מטפלים: אחיות ורופאים). דוגמא לאינטרסים מנוגדים היא הנוכחות של מתלמדים שונים בחדר היולדת (אישה זקוקה לפרטיות ומתלמד זקוק לנסיון)
בתי החולים תה"ש, בלינסון, איכילוב, אסף הרופא, מאיר, בתי החולים של חיפה, סורוקה ועוד הם כולם כאלה. ומצד שני, באזור המרכז יש את בתי החולים לניאדו ומעייני הישועה שאינם כאלה.
אילוצים:
בעיה קשה של חוסר מקום. די שכיח למצוא נשים בלידה שממתינות למקום פנוי, על מנת להיכנס לחדר לידה. ברור שמצוקה של מקום פיזי, הופכת באופן מיידי לבעיה של זמן: רצוי "לגמור מהר" על מנת שיהיה מקום פנוי לנשים הממתינות.
עבודה תחת לחץ של תביעה משפטית בדרך (רפואה מתגוננת)
שני שליש מהזמן ( משעה 15:00 עד 07:00 למחרת) קיימת מצוקה של ידיים עובדות, עובדים רק התורנים.
חלק מהצוות עוד עובד למחרת, אחרי שהיה תורן כל הלילה. נוצר מצב די אבסורדי בו לפעמים היולדת צריכה להתחשב בצוות במקום שהצוות יתחשב בה.
פעולות לימודיות לא תמיד תורמות ולפעמים מפריעות לתהליך הלידה.
שיטות עבודה:
בשיטה הנהוגה כיום בארץ ליולדת אין זכות לבחור צוות מיילד (זה כן אפשרי, בבתי חולים בודדים וכמובן, בתשלום). מחקרים מראים כי כאשר האשה יולדת בליווי צוות שנבחר על ידה למטרה זו, התוצאות המיילדותיות הן טובות יותר.
במצבים בהם יש שתי אופציות, למשל עשייה, כנגד המתנה ומעקב, תיבחר לרוב העשייה כי זה נותן תחושה של שליטה ושל חיסכון בזמן.
השכבת היולדת על גבה ללא אפשרות לניידות נותנת לצוות תחושה של שליטה בתהליך. מדובר בתנאים לא טבעיים לחלוטין. מחקרים רפואיים מראים כי אנכיות וניידות עוזרים לתהליך הלידה.
צום (מזון ונוזלים) – מדובר בתנאים לא טבעיים. מחקרים רפואיים מראים
כי אוכל ושתייה (כשהיולדת מרגישה צורך בכך) עוזרים בתהליך הלידה.
הגבלת מספר המלווים ואיסור כניסה של דולות – מחקרים מראים כי נוכחות דולה עוזרת ללידה טובה יותר. אין ספק כי כל מה שיכול לנתק את היולדת מתעתועי השכל שלה עם עצמה (…זה לא מתקדם כמו ש"צריך"…, ….בטח לא יהיה לי כח ללחוץ…, …אמרו לי שהוא גדול מדי בשבילי…, …רק שלא יחתכו אותי….וכו') ועל ידי כך להוריד את רמת האדרנלין שלה הוא רצוי ומבורך. ודולה, בהיותה אשה המיומנת בעשייה המיוחדת הזו של "להיות ביחד עם" ובהיותה אשה אשר נבחרה על ידי היולדת, היא מאוד תורמת לתהליך הלידה. נוכחות דולה, מביאה ליולדת רוגע, ובתנאים אלה היולדת מתבטאת דרך גופה החכם, ויולדת ביתר קלות.
ניטור עוברי מתמשך – המוניטור שמחברים ברצועות לבטן היולדת ורושמים בעזרתו את דופק העובר ואת הצירים. הוכח מחקרית כי עבור לידות בסיכון נמוך, אשר מהוות כ 80% עד90% מכלל הלידות, ניטור זה אינו משפר את התוצאות המיילדותיות וכן מעלה את אחוז ההתערבויות (זירוז, פקיעת קרומי השפיר, לידות מכשירניות, ניתוחים קיסריים).
האלטרנטיבה היא ניטור עוברי לסרוגין.
מספר אנשי הצוות המלווה יולדת הינו רב (מיילדות מתחלפות כל 8 שעות ורופאים כל 8 וכל 24 שעות). החסרונות של שיטה זו, היא בין היתר שהיולדת שומעת דעות רבות ושונות בנוגע למצבה וזה מצב מאוד מבלבל ומתסכל. בנוסף, היולדת נקשרת ויוצרת קשרים עם אנשי צוות שבאמצע התהליך "עוזבים" אותה למען אחרים לא מוכרים.
ככלל, אנשי הצוות אינם מכירים אישית את היולדת. לא מכירים את אופייה ואת רצונותיה ויכולותיה. ולפעמים, אפילו גם לא את שמה.
חסרונות השיטה הרפואית
אמונה מועטה בטבע
יישום מהיר של תוצאות מחקריות. הרפואה נמצאת up to date , מתוך רצון לתת את הטיפול הנכון על פי הספרות העדכנית ביותר. מיישמים מסקנות, וכעבור זמן לא רב מופיע מחקר חדש שמראה שמה שעשינו מסתבר הוא לוא דווקא הכי נכון.
סטטיסטיקות מחו"ל. לפעמים מחליטים על צעד מסויים כי מה"ספרות הרפואית" ברור שזה הצעד הנכון לעשותו. ולפעמים הסטטיסטיקות המחלקתיות אינן תואמות את הנתונים בחו"ל. למשל, מחליטים על ביצוע ניתוח קיסרי, בין היתר כי אחוז הסיבוכים הוא קלוש (בחו"ל) ולא מתבססים על אחוז הסיבוכים באותו בית חולים בו יתרחש הניתוח בפועל.
הידע הרפואי הוא אחד והוא זמין לכל (בעידן האינטרנט, כל מחקר שמפורסם בכל מקום בעולם הוא גלוי לכל. למרות זאת, שיטות העבודה שונות בין חדרי הלידה השונים. זה אומר שספרות רפואית הינו מרכיב חשוב בעת נטילת החלטה על פעולה רפואית, אך הוא לא היחיד, ולפעמים הוא לא העיקרי.
אמונות הרווחות בציבור
כל נזק שנגרם בלידה הוא תוצאה של טיפול לקוי.
בית חולים במתכונתו הנוכחית הינה האופציה הטובה ביותר ללידות
עובדות
מזה שנים רבות, אחוז ההתערבויות בלידה עולה (זירוז, פקיעת קרומים, לידות מכשירניות, ניתוחים קיסריים, וכו') ואילו אחוז התחלואה והתמותה של אמהות ותינוקות אינו יורד.
המגמה, על פי הסטטיסטיקות של שנים עברו, היא שנצפית עליה הדרגתית של אחוז ההתערבויות בכל זאת, בעתיד.
המסקנה הברורה מהנתונים הנ"ל, היא שיש מקום לשינוי וגם שרצוי לשנות.
על השינוי ניתן לקרוא במאמר "לידות – מחר"
