אנחנו חלק מהחיים על פני האדמה, ולחיים על פני האדמה יש דינמיקה משלהם.
שם המשחק הוא שינוי. הכל משתנה כל הזמן, לכיוון של עתיד טוב יותר.
שינויים בעולם הלידות
מאז ומעולם היתה הלידה אירוע משפחתי וקהילתי והשינוי הביא אותה לבית חולים. מתהליך פזיולוגי בליווי אישה אחת, הפכה לתהליך רווי התערבויות, בליווי צוות רפואי. בעבר, נולדו ילדים בחיק המשפחה ואילו היום הם נולדים בסביבה "סטרילית", קרה ומנוכרת, לידיים זרות בכפפות גומי, כשזרקור מכוון ישירות לפניהם וברקע, מישהו מנסה למכור לנו סבון כביסה דרך הטלביזיה הדולקת.
מתהליך רגיל ופשוט בו היולדת יולדת באופן אקטיבי את תינוקה, על בסיס ידע פנימי ואינטואיציות שלה, הפכה הלידה לתהליך מורכב, מנוכר, המצריך מומחים שיודעים איך לעשות את זה טוב ממנה. מתהליך ביולגי פיזיולוגי פשוט ושקט, המתנהל בפרטיות ראויה, הפכה הלידה לתהליך קולני, רווי התערבויות טכנולוגיות המתנהל בחוסר פרטיות. בעבר, נבחרה רק אישה מלווה אחת, על ידי היולדת, כדי להיות שם בזמן הלידה ואילו היום אנשים רבים נוכחים בחדר ואף לא אחד מהם נבחר או מוכר. והתינוקות, שפעם נולדו הישר לחיק אמם עטופים עי המשפחה החמה, נולדים היום לידיים זרות אשר ידאגו לצרכייהם הגופניים ביעילות מקצועית.
והכל בשם המדע.
בחירה בלידה
האמנם התקדמנו?
זה נכון שהתחלואה והתמותה ירדו. אבל זה גם נכון שמזה הרבה שנים, התוצאות המיילדותיות אינן משתפרות עוד. מזה שנים המספרים לא משתנים, ומצד שני רמת ההתערבויות הרפואיות בחדרי לדיה ממשיכה לעלות. ואם לשפוט לפי המגמות של השנים האחרונות, רמת ההתערבויות תמשיך לעלות.
ולכן, השאלה המתבקשת היא איך אפשר לשלב בכל זאת את החדש עם הישן, מבלי לפגוע בתוצאה הסופית, ואף להיטיב עמה? אני מאמין שזה אפשרי. המגמה כבר קיימת בעולם, ובחלקה נראית גם אצלנו, והיא פשוטה: היולדת בוחרת את הסביבת הלידה שלה.
מיד עם המעבר של הלידות לבתי החולים, נותרו היולדות בודדות בחדר הלידה. באותה עת, הצוות הרפואי סבר כי יש לנהוג ביולדת כמו במטופלים אחרים ויש "לטפל" בהן כאשר הן מבודדים מיקיריהן או מכל גורם "מפריע" אחר.
עם הזמן, קלטו נשים את בדידותן ואת צרכיהן והחלו לדרוש שינויים. כך קרה שקרובי משפחה הורשו ללוות יולדות. הבעל נכנס לחדר לידה לסייע לאשתו בהבאת ילדם המשותף לעולם. שינוי זה, היטיב עם חלק מהנשים (גם עם חלק מהבעלים). ואילו חלק אחר של הנשים היולדות היה זקוק לליווי מקצועי יותר וכך קרה שהופיעו תומכות הלידה, הדולות. הדולות הן תופעה מבורכת בעולם הלידות: הלידות בהן נוכחות דולות, הן טובות יותר מכל היבט אפשרי ועובדה זו הוכחה מחקרית מעבר לכל ספק.
החוליה הבאה בשרשרת ההתקדמות לקראת מילוי מלא והוגן של צרכי האישה היולדת הינה בחירת המיילד/מיילדת.
בחירת מיילד/ת
בעולם הנאור והפחות נאור יש מדינות בהן האופציה לבחור מיילד/ת קיימת. באותן המדינות קיים גם האפשרות של רצף טיפולי: אישה יכולה לבחור להיות מלווה בלידה עי אותו גורם שליווה אותה בהריון (רופא או מיילדת). בארץ אנחנו מפגרים אחרי מדינות אלה, אך ניצנים של התופעה כבר מבצבצים בשטח. בלידות בית האישה בוחרת, ויש גם בתי חולים בהם גם ניתן לבחור מיילד/מיילדת.
יש לציין כי מבחינה תפישתית, האפשרות לבחור מיילד/ת כמעט ולא קיימת בתודעת מרבית היולדות במדינת ישראל. עובדה זו היא די מפתיעה. בעיקר אם נסתכל מה קורה למשל, בתחום ההריון. בתחום זה, זוגות משקיעים משאבי זמן ואנרגיה ואמצעים רבים, כדי לעשות את המקסימום ולהביא ילד בריא הביתה. ואילו בתחום הלידה לא נעשה דבר על מנת להמשיך ולקיים את אותה רמת השתדלות כמו בנוגע לתוצאת ההריון.
נוצר מצב המוגדר כהימור, אם יש מזל "נפלנו" על רופא או מיילדת שהיו מלאכים ו"התאימו לנו בול", אך במקרים עם פחות מזל אנחנו נופלים על צוות עייף וחסר מוטיבציה שאינו מעורר בנו אמון. כאשר הכל זורם יפה ואין תקלות, מילא, אך לפעמים צריך להחליט החלטות גורליות ולפעמים יש לבצע בדחיפות פרוצדורות מורכבות הדורשות מיומנות ניכרת ורגישות הראוייה לנו… כאן המקום לציין כי זה לא שאין לזוגות היולדים מודעות לצרכים שלהם, זה דווקא יש. יש הרבה זוגות שבאים לחדר לידה עם תכנית לידה עליה שקדו לא מעט זמן, והקפידו לבחור כל מילה בה. הצרכים ידועים. מה שחסר הוא לדעת שניתן לתכנן לידה בבית חולים כאשר המלווה (מיילדת או רופא) אינו נמצא שם באקראי אלא נבחר להיות שם לאחר תהליך בחירה הולם.
בתכניות הלידה זוגות כותבים משפטים כגון: "אנחנו מבקשים שתיידעו אותנו בכל שינוי במצב היולדת או העובר ושתשתפו אותנו בקבלת החלטות" "אנחנו מבקשים שלא לחתוך את חבל הטבור מייד עם הלידה" "אני מבקשת שמייד עם הולדת בני, הוא יונח על בטני" "אני מעדיפה שלא יחתכו אותי" "אני מנסה ללדת בלי אפידורל, אשמח שלא תשאלו אותי אם אני רוצה, ברגע שארצה, אבקש" "אני מבקשת שתכבדו את רצוני ללדת בכריעה" "אני רוצה להניק את בני מייד לאחר הלידה, אנא מכם, תעזרו לי בזה" "אני מבקשת שלא יפרידו ביני לבין בני לאחר הלידה" ברור שיש עוד הרבה משפטים, אני רק העתקתי משפטים בודדים החוזרים על עצמם מתכניות לידה שהזדמן לי לקרוא. מה שעולה מרובם זאת הקפדה על שימוש בשפה ברורה, לכל פסיק ורווח יש תפקיד, המטרה היא לבקש במספיק אסרטיביות, מבלי לפגוע חס וחלילה בכבודו של הצוות. שלא ייווצר מצב שאולי מישהו ייפגע. זו לוליינות מילולית לעתים מביכה: כל בקשה כזו, היתה צריכה להיענות בחיוב ע"י הצוות הרפואי מבלי להניד עפעף ובלי מילת ביקורת אחת. הלידה שייכת לאישה. הדרך בה תינוקות מתקבלים, המגע עור בעור עם אמא, הריחות, המבטים, האהבה שרק אמא יכולה לתת, כל אלה הם בעלי חשיבות מכרעת לכולם, לאמא, לאבא, ובעיקר לתינוק.
החשיבות הזו לתינוק היא הבסיס לטענה שלא רק שלאישה יש זכות בחירה בלידה, יש לה גם חובה לממש זכות זו: אני חייבת לתבוע זכות הבחירה גם בכדי שאוכל ללדת בדרכי וזה יגרום לי להאמין יותר בעצמי, וגם כי זו האחריות שלי כלפי בני: לדאוג לצרכיו מרגע היוולדו, על מנת שלא יחווה אלימות אלא חום רכות ואהבה מרגע לידתו. זאת חובה שלי כאם.
טיפים לבחירת מיילד/ת (רשימה חלקית בלבד)
ידע ונסיון, חובה
אהבה למקצוע, מומלץ, זה עושה את זה יותר כייף
הכרות קודמת, מומלץ בחום. כאשר האישה מכירה את המיילד/ת בזמן ההריון זה נותן לה בטחון שמה שיתרחש בחדר לידה יהיה על פי רצונה וצרכיה ובדרך נאותה המותאמת לרגישותה. הכרות קודמת זו מאפשר למיילד/ת לדעת מה חשוב ליולדת עבורה ומה חשוב לזוג עבור התינוק, בנוגע להרבה מאוד סוגיות, כמו: באילו מילים להשתמש ואיך להתבטא מולה בכל מצב, מה ייעשה עם התינוק מייד עם יציאתו לאוויר העולם ומתי יש לחתוך את חבל הטבור וסוגיות רבות וחשובות אחרות.
חשוב לוודא שזהו אדם שיעשה את המירב והמיטב על מנת שהיולדת תעשה את זה בדרכה שלה, מתוך אמונה עמוקה של משקל טיב החוויה בתוצאה הסופית, הן עבור היולדת והן עבור התינוק.
כימיה בעל מקצוע זה ייבחר על פי, אישיותו, נסיונו, סגנונו, אמונותיו, ולפי כל אמת מידה שחשובה ליולדת.
ובאשר אליי
ליווי משפחות בהריון זאת פעילות מענגת מאין כמוה. המעמד הזה מאפשר לחלק מאתנו למלא ייעוד. באווירה של ביחד בזמן ההריון נוצרים קשרים עם ההורים לעתיד ועם תינוקותיהם. לעתים קרובות אלה יחסים חזקים ומהנים לכל החיים. מבחינתי, להיות המיילד של אותן המשפחות זאת כמיהה, זה אקט טבעי ומתבקש. וכגודל השמחה על ליווי ההריון, כך גודל האכזבה על שהליווי בלידה אינו מתאפשר בעיקר כי המערכת עדיין לא בנויה באופן ראוי.
לסיכום
לממסד:
במצב הנוכחי, הפתרון היחיד המבטיח מימוש זכות הבחירה בלידה הינו לידה פרטית. על מנת לאפשר שינוי הולם, על המערכת הרפואית להתארגן באופן כזה שיתקיימו שני תנאים: עלות בחירת מיילד/ת תהיה כלולה בסל השרותים או לכל היותר תהיה כלולה בשרותים של הביטוחים המשלימים של קופות החולים ועל בתי החולים להיות פתוחים לקבל כל מיילד/ת בעל רשיון כחוק.
לכן, נשים
מומלץ לשנות התפישה, באופן כזה שבחירת המיילד/ ת תעמוד גבוה בסולם העדיפויות, הרבה יותר גבוה מאשר למשל, באיזה בית חולים ללדת. לרוב, נשים בוחרות בתי חולים מתוך תחושה שהן מרגישות "בטוחות" יותר בחלק מהם. תחושה מוטעית זו, מביאה אותן ללדת לעתים במסדרונות עקב הצפיפות הרבה השוררת באותם חדרי הלידה. ובפועל, אין הבדל משמעותי בבטיחות בין חדרי הלידה השונים. ובאופן כללי יותר, יש לזכור כי בחירת מיילד/ת מבטיח שרוב הבחירות החשובות, העקרוניות שלכן הנוגעות לכן אישית, ולתינוקותיכן, תתקיימנה.
זכות בחירה בלידה, כן. חובת בחירה בלידה, גם.
